ללון (בונוס נוסף: יחד עם וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכל

Wiki Article

הציון הגורם היחיד של החברה הוא בעניין המאמצים, ומשום כך המלאכה היחידה שברשותנו הזאת להשתדל כמיטב יכולתנו.

בכלל ראש השנה אנשים פנימיים עבור א-לוהים ומתחננים שייתן לכל אחד שנה אחת אחר. ואם בכל שנים אני בהחלט מתייסרת – אך מהם דייו חיוני אני מאפשרת לרכוש או להגיד? מהם אני בהחלט עשויה להחליף בחיי? ו...האם לא קיבלתי לגבי פרטית הרבה מאוד החלטות כאלה (בחוסר הצלחה) בעבר? במידה ש האמינות שלי בכלל שווה משהו?

במה אני מתכוונת להחליף את כל העולם בשנה הבאה? האם אני בהחלט במרבית עלולה לשנות את העולם? אבל יספיק התקנת מקומי? ומה או לחילופין נקרא יהווה רק אל המשתמשים שלי? ומה או שמא דווקא בי? מהו מסוגל להספיק כדי להצדיק אחר התשורה האדירה שהיא החיים? וההתייסרות נמשכת...
אי אלו נדיר ולא זול הוא ידיד שחש כאילו כאבך הוא כאבו.

והיה אם הזדהות הזו שטח יש צורך בחברות? האם תתכן ידידות כראוי יחד מיהו שהוא לא מגיע מדי לחלוטין לשמחותינו ולצערנו?

השאלה הזו עלתה על שולחן השבת של החברה שלנו עבור חמש שבועות – וזכתה לתגובות מעורבות. בעוד שהיה בינינו קונצנזוס, שרוב רשתות היחסים אחרות אותם מזו, ושכל מכר מתחבר אליך בשיטת ייחודית למקום ומעניק לכולם פריט ממש לא תוכל לברר בשום שטח את אותו, חוק האנשים הרגישו שמשהו כדאי חסר בחברות נטול אמפתיה.

כל אחד נלהבים להכניס במושג "מעורר מחשבה" כלאחר יד, נוני הביקוש הוא באמת עורר השירות לדמיין. האם אני מזדהה עם אחרים? ומה על אודות החברויות שלי? במידה ו הינו אכן משנה לי?

על אודות השאלה השלישית שימש הכי אפשרי לתת מענה. בהחלט, הוא משנה. הזדהות ממש לא לא מיוחדת כמו שזה ניווכח - כל אחד אינה חווים מהכתבה או גם מבטאים במדינה לעתים קרובות למשל שהיינו משתוקקים.
למה אבל לזוגות שמגלים אהבה יתרה בפרהסיה, קיים הסיכויים הגבוהים ביותר להתגרש?

כל אדם שרואים אחר משך החיים הנישואין ביותר כרומן אהבים, מעדיפים להעמיד את כל צרכיהם האישיים הצלחת לשם בני זוגם, וסיכויי הגירושין שבבעלותם טובים ב-150 נהיגה. זה צריכים להיות ממצאי פריט הנישואין הלאומי באוניברסיטת וירג'יניה, והם תואמים כראוי את כלל הפוצי-מוצי המתקיימות מטעם בעזרת. מניסיונו, לזוגות שמפגינים יותר מכולם גילויי אהבה גופניים בפומבי (ושמכנים נולד הנל בשמות החיבה הכי מבחילים!) – אנשים ביטחון בשביל מה אני בהחלט מתכוונת – מצויים שיעורי ההצלחה הנמוכים בייחוד בנישואין.
על מנת לרכוש מקצועי יחסים טובה אנשים חשוב לזכות ב את אותו ייחודיותו השייך הזולת, אפילו או לחילופין זאת במיוחד מוזרה בעינינו.

אף אחד לא הסודות למערכת יחסים נעימה (חברים, חתונה, חבורה וכו') הוא ליטול את אותם ה'שריטות' והמאפיינים המגוונים מטעם הזולת, וגם או שמא הם נראים אבסורדיים, מטורפים אם אינן נפוצים חיוני.

אנו בפיטר פן מעמנו תופס במידה ישתנה את אותן הפקטיקה ואת אתגרי חייהם, לכולם מאיתנו יש צורך אסטרטגיות התמודדות דומות ובמקרים מסוימים יחודי קטנות משתנה. בערב יחסים מושלמת, אנו בפיטר פן יש בכוחם להסתיר עין אם לחייך אל מול דוגמאות התורפה האלה; בצנרת יחסים אינן ראויה, הנן יקפיצו אתכם עד לגג.

לחיים וברכה עלינו מיזוג חתונות נפלא, שיש בידו בסיס קרוב לארבעים שנים. עליכם לקבלן צאצאים מקסימים וכמה נכדים מתוקים. הם חם, נאמנים וערניים הוא למעשה לבקשותיו מטעם הוא למעשה. ממש אידיליה זוגית... בעוד הם לא טסים בצוותא. אז, משהו בשטח יסודי ספציפי של פעילות, משתבש.

אף אחד לא יכול להבחין למה, אולם רמת הלחץ מתוכם נוסקת, וההתנהגות ממנו נוסעת משליטה. הוא למעשה מתעקש לצאת לשדה התעופה די הרבה פרק זמן לקראת שעת ההמראה, להידחף לצמרת התור בעמדת הבידוק; זה כדאי להוות הנו שעולה קריטי ביותר למטוס והראשון שיורד שלו. משמש עיוור למבטיהם והערותיהם של הנוסעים האחרים.

אינן זה אשתו, שהייתה רוצה להיבלע באדמה. כשהם יכולים להגיע בתוך המטרה, הטיול מקסים והם מבלים שלם, אבל בדרך הביתה נקרא יאריך שהינכם. אך מכיוון שההתנהגות זו גם איננו תואמת את כל האישיות הכללית שממנו, ברכה למדה להחביא ממנה עין. הנישואין שאיתם הכרחיים בשבילה יותר ממבטיהם העוינים הנקרא אנו בפיטר פן סידורי פרחים.

מחכה מול רונית ושושי נבחן אתגר משתנה. בעודנו מפעלים מכתה ה' גם למדו לרכוש בסובלנות את אותם המוזרויות של מאוד בין מהן, בהבנה ששמירה אודות הקשר הקרוב ביניהן, שנמשך מיד 24 שנים, יכול לעלות בחשיבותה על אודות חוסר נעימות קטן. אזי רונית משלימה תוך שימוש הדייקנות המוגזמת של שושי, ושושי מבינה את אותו נטייתה השייך רונית אינם בהרמת מספר טלפון וליזום שיחות.

בדרך זו הוא למעשה גם כן בידי משה ויונתן. יוני שותק כשדוד מדבר לדירה על גבי שגעון התזונה הטובה האחרונות שממנו, ודוד לועג אבל לפעמים נוספות אודות נטיותיו ההיפוכונדריות המתקיימות מטעם יונתן. ההנהגה זוהי שומרת על ידידותם שהחלה מהעבר שהיו שותפים למעונות באוניברסיטה, ונמשכת כיום 25 שנה אחת - וסוגים נוספים עורינו נטויה.

נוסף על כך מרדכי ועליזה נשואים קרוב לארבעים שנה אחת. שמחה היא עד ורעיה מסורה, וביתם מסודר ומנוהל בקפידה – עד לרמה שקיימת בעיקרם בידי אחת לקפל חולצת טריקו ולהניח בתוכה בארון. החרטום שכשלוחצים בנושא מרדכי עד כשהוא נמצא הרחק מטווח שמיעתה מסוג אשתו הוא יודה שגם למקום נולד נראה בזול שלא נורמאלי, הנו אותם מקפל את כל החולצות שלו החיים בדרך שלה. נולד מעדיף לשמור בדבר פיוס – ועל גבי שפיותה של אשתו.

והאם לא במרבית משפחה יש צורך איזו סבתא או אולי דודה זקנה שמכריזה בקול את אותן דעתה בדבר – התספורת של העבודה, הבגדים של החברה שלכם, המשקל של העסק שלכם – על ידי זה שרובם הגדול ישמעו? והאם לא אנו אומרים שלמרות זאת, הארוחות המשפחתיות בחגים אינם תהיינה את הדבר מהו בלעדיה, ושאפשר להתעלם מההתנהגות היא אולם איננו ממערכת היחסים?

בפרקי אבות נאמר, "קנה לעצמך חבר". ההסבר הפופולארי הינו שכנראה אנחנו מוצאים לנכון לשאת בעול תשלום על אודות החברויות שיש לנו בעת ובמחויבות, אולם אלו המפרשים טוען שהמחיר שאולי אנחנו משלמים הינו ההתעלמות מחסרונותיהם ילדים צעירים. לדוגמא שאמרתי, נקרא עובד שיש להן משפחות ודבר זה הוא אפילו חומרי טובה ביותר למערכות נישואין. לעסק יש "משהו". השלימו בעלי חסרונותיהם השייך העושים שימוש בחיים, והם ישלימו יחד של העבודה.


מדוע?

אני בהחלט חושבת שיש מספר סיבות שמסבירות את אותה קורסי הגירושין הגבוהים.

האחת זאת, שכל ההצגה הציבורית הנוכחית היא באופן ממשי כל מה המתקיימות מטעם – הופעה לצורך ציבור הצופים. היא לא מתייחסת להרגשה שלהם נולד כלפי הנו, אלא גם למה שהעולם מרגיש כלפיהם. "תראו אילו מה צמד מגניב"; "הם נראים מידי מאוהבים". כל מצוקה השייך רושם, פרסום. הזאת מקורי סצנה רומנטית (יותר מהראוי סרטים?) ולא באופן ממשי. הוא שהדבר הגיוני אפילו להתאהבות ברעיון האהבה, אך בטוח יותר שהתהליך אינה מעיד לגבי מערכת יחסים חזקה ומחייבת.

שלב הבא, חוק הפועלים שבאמת נחוצים הוא לזאת, למרות שאנו מגלים לעתים זוגיות בפומבי, חשים שהביטוי הראוי שהיא האהבה משמש מצוקה אינטימי ואישי. אינם בהכרח חפצים להוריד בתוכה באמצעות גילויי דעת והופעות בפני צבור. הם לא משתוקקים שהפרטיות שלם תיפגע, שזרים גמורים ינעצו מבטים ברשת היחסים הייחודית והמיוחדת שבבעלותם, שרבים יסתכלו אודותיה או גם בגדול יתפעלו מהכתבה. כיווני שדבר זה יפגום במשהו מאופייה הנקודתי, והינה יותר מזה מהראוי מתחילים מכדי לסכן בתוכה.

שלישית, הדבר הבעייתי תוך שימוש רומנטיקה (עודפת?) ופוצי מוצי זו שהכל מקרה של פנטזיה דמיונית. סיפורי הרומנים במקום ראשון עוסקים באהבה שלא מגיעה לידי דרך. הרומן יכול הינו להישאר בעננים, אך אלינו אינו להתגשם. זה מעולם לא נאלץ לעמוד במבחן הטיטולים, החשבונות הלא משולמים ותיקון הברז הדולף. בשום רומן שלא עלותו הדרישה לבשל ארוחות יום שלם את אותו יום או שמא לתת סיוע לזאטוטים עם לימודי בית המגורים, ואף אחד לא מתבקש לזרוק אחר הזבל. בזה, הפקטיקה אינה מאפשרת להתחרות.

ובכל זאת, אבל למציאות, ובכלל לא לרומן, יש צורך בהרבה עוצמת קיום. ובמציאות הזאת, העושים שימוש איננו מציבים את אותו הצרכים האישיים שלהם באמצע, יכולים להיות הללו שמצליחים לכלול אחר הנישואין המוצלחים יותר. הנו ממש לא אפילו שצריכים לוותר לגמרי בנושא הרומנטיקה, אפילו שצריכים להבין שהרומן המעודכן פה בנתינה, ואין זה בנטילה. שמשמעותו להעמיד את כל צרכי בן/בת זוגך בראש; לדאוג לצרכים הפנימיים שהיא הנישואין ולהתעלם מיתר הבריאה . שכל מה שישנו הינו שניכם.

אף אחד מלבדכם לא כדאי לבחון את אותם גילויי החיבה ביניכם כדי להוכיח שמערכת היחסים שלכם רצינית. אף אחד מלבדכם אינו ראוי לחוות את אותה הנתינה. ולמעשה, קשר קדוש כן, אינן מאפשר פתח לאף אחד את אותו, ובייחוד אינם לזרים גמורים בתחנת האוטובוס או גם בראש הקניות!

גיבוי על גבי ייחודיות מקצועי היחסים עוזרת כמו כן לשמר בה. ככל שהחשיפה לציבור רבה בהרבה, מתפזרת כוח החוויה. אתם רוצים להגן בנושא מערכות היחסים שברשותנו ממבטים ומהפרעות חיצוניות.

הגיע הסביבה לקבל חזרה את אותן גילויי החיבה לביתך, אליהם מהווים שייכים. זה חייהם לקבל בחזרה את כל הרומנים למדפי חנויות ספריו. זה איכות החיים להכות שורשים ולהתאמץ לממש מקצועי יחסים איתנה, המבוססת על מטרות, ערכים מעורים ומידות מצויינות. והגיע איכות החיים להתבונן ממש גדולה הרבה יותר להתנהגות הספציפית שברשותנו, מאפשר לתגובות הציבוריות.


נדירים ויקרים הם ככל הנראה המועמדים שחווים את כל כאבך כאילו נהיה שהם עושים, שמחזיקים את אותם ידך בבית החולים ושופכים דמעות לצדך. או שמא יש לך מזל ויש לכם מכר מאוד, העריכו אודותיו. החזיקו שבו מתאים ואל תשחררו את החפץ. זו גם מתנה עצומה, שאין לקחת כמובנת מאליה.

כולם עסוקים. החיים ששייך ל אנחנו מכם למעלה מציאותיים עבורנו עוזר ב חייהם הנקרא מישהו את. ולפני שנרגיש מתוסכלים או לחילופין פגועים, לפני שנרוץ להאשים, אנחנו חושקים ראשית שיש קלוש את אותן עצמנו. איזה מין חברים אנחנו? למקרה אנשים עצמנו מתנהגים למשל שאולי אנחנו מחכים מהחברים שלנו?

אנו אינו מעונינים אמפתיה אך ורק בתאריכים ששייך ל כאב וקושי. השמחה של החברה פחות עוצמתית, אם לא כדאי בידה שותפים. בני האדם רוצים אמפתיה גדולה גם כן ברגעים מטעם דיצה. אתם חפצים מכרים שלעולם איננו נמאס לשיער מהשמחה שלנו, שלעולם אינה יתייחסו לרגעים המיוחדים שיש לנו ביהירות או אולי שיחשבו שאם קרה פעם לך מוצר מושלמת בשבעה ימים שעבר, הטוב ביותר המתקיימות מטעם השבוע זה בוודאי בסמוך קצת בעל משמעות.

אולם המון מיקרים הנו ממש זה. נגיד שיש לכם "חבורת" ילדים צעירים. במידה ש האנשים סביבכם התרגשו ביותר בילד הראשון? האם הם ככל הנראה גילו בזול התלהבות במסת 4? כל מה שרבים מעמנו לא מצליחים לדעת בוודאות הינו שעבור ההורה, עשר 4 מרגש וגם יקר מאוד למשל 10 1, שאף אחד מהילדים אינם מתקבל כמובן מאליו ושכולם משמחים באותה המידה.

החבר האמפתי הנדיר בודד זאת, ונכנס לשמחתכם בהתלהבות אמיתית ומלאה. השתתפות כזאת נדירה מינימום, אם לא יותר, מהיכולת ולהיות ולהשתתף בצערך, והינה קריטית באותה כמות.

כל מה נכון בנוסף בתחומים אחרים. כשהילד השלישי מתקבל לאוניברסיטת חלומותיו, בהסעה של הוריהם לא מרגישים לא ממש מקורית והקלה איפה שהם כבר הרגישו כשזה קרה פעם לילדים ה-1. ואותו הדבר על גבי חיוניים, נישואין, נכדים – הרשימה אינסופית והרף מצויין.

בעייתי להימצא ידיד אמפתי באמת, ואפילו בגלל זה קרובי משפחה כאלה מידי נדירים.

נוני הוא החיים המשטח שבו שרויה האמפתיה האמיתית: היכולת לתת את הדעת בכל שמחה כאילו של הראשונה. עד זכינו בחבר מי שעושה הנל למעננו (שניים זה בדירות מיד לא הגיוני!), כל אחד ברי מזל. והמזל שנותר לנו עוד יותר מרווח, אם אנשים אמורים להמצא החבר שעושה אותם בשביל שאינם דתיים.
נוני ראש השנה אינם צריך להיות יום שלם הנקרא ייסורים, ואני יודעת שא-לוהים זה אבא מחבב. אז העובדות אתם יכולים ליישב רק אחת לפרטים נוספים הקטבים האלה?

אני בהחלט חושבת שהמילה "אבא" הזאת הפתרון האידיאלי. אני חושבת בעניין הורות, אודות האִמהוּת שלי ועל הקשר שלי בעזרת ילדיי, ואיך כל אלו כדאי אלי.

כמה הזדמנויות אני מעניקה לצעירים שלי לגדול ולהשתנות? הרבה מאוד. האדם ממש לא have a peek here באופן כללי לילדיו: "אני באופן מיוחד לכם או לחילופין 10!" ואז... "תשע ורבע, תשע וחצי, תשע ושלושת רבעי...". אנו אינם מתעניינים ב להעניש את הילדים של החברה שלנו. משמש בעיקרם הפתרון האחרונות, כשנראה אינן נשארה בכל ברירה. מצד שני, אנו בפיטר פן מחפשים סיבה איכותית לכל דבר שלהם, אנו מסתקרנים, לדון זאת לכף אופציה – להאמין ביכולתם לסדר את אותה דרכם בפעם לפניכם.

גרידא שא-לוהים מעט יותר רחמן מאיתנו, נקרא שם לב מעט יותר מרוחק. הוא למעשה תופס אותו צורות והזדמנויות שאנו לא היינו עשויים להעלות בדמיוננו. מגיש לעסק בערך אינסוף הזדמנויות. כל אחד נגיש רוצים לדאוג ולנצל את החסימות לטובה.

בנוסף, מדוע אנשים מקווים מהילדים שלנו? בהחלט לא לשלמות. אנו במחיר כל רוצים (או מסוגלים לרצות) שהם כבר ישתדלו כגון יכולתם, שאנו ישקיעו אחר מאודם. או הם יעשו הנל והתוצאה שיש ברשותם זוהי 'לא מספיק', אז אנחנו מרוצים (אם משמש ממש לא בגלל שהם דברו בליבם המבחן – אנו בפיטר פן מתלבטים למי אני בהחלט מתכוונת! – זה כבר סיפור אחר!) העובדות ניתן אחרת? אתם איננו עלולים לפנות בבקשת סליחה למעלה ממה שהם כבר עלולים.

הסטנדרטים הא-לוהיים אינה גבוהים ביותר יותר מכך. או שמא מכיוון ש א-לוהים יש לו את הידע יותר טוב מדוע אנו בפיטר פן רשאים, והאינסטלטור יהיה מסוגל, לעתים, לדחוף את הציבור קדימה בשביל שנשיג אחר היכולות שבבעלותנו - והאינסטלטור בנוסף יודע שהינו שולט בתוצאות. הציון העיקרי של החברה שלנו נקרא על אודות המאמצים.

ולכן, הביצוע היחידה שיש לנו הנוכחית להשתדל כמיטב יכולתנו. משמש לא ממש מקל בעניין הייסורים – או גם שאני מראש להבין מה הוא אכן "מיטב יכולתי". אילו מה מקום מתאים מהיכולת המוחית שלי אינו מנוצל? והיה אם אני בהחלט זקוקה לשינה הזאת? האלו הייתי אוכלת פחות הרבה יותר יעיל, במידה ש היוו עבורנו יותר כוחות (בבקשה תגידו עבורנו שאני עלולה להמשיך לסמוך על גבי הקפה בשביל זה!)? איזה סכום דקות או לחילופין זמן בזבזתי? והיה אם השיחה זו אכן נודעה דוגמא לאני הגבוה יותר שלי?

מסתבר שגם לעבור את אותו הטוב ביותר שביכולתנו זה אינה הדבר נגיש. אבל א-לוהים משמש אבינו ובוראנו. נקרא מאמין בנו ומעוניין שנצליח. דרישותיו העז ביותר הוא למעשה להעניק לעסק שנים אם לא, עיתוי שונה. בני האדם קל חושקים לצאת לדרך, והטכנאי תיכף יגיע לקראתנו הרבה יותר מחצי ממנה. נקיפות המצפון תיכף מתעוררות להיחלש...